הד-האנטינג, אימון ומה שביניהם

כמה פעמים יצא לך להרגיש שזה לא זה??
לא התפקיד שעליו חלמת?לא המנהל שייחלת לעצמך? והלוואי והיה קורה משהו שיזיז אותך מפה…טלפון של הדהאנטר יכול היה להיות ממש במקום? עכשיו??
אני אישית,ייחלתי להדהאנטר כזה, לא מעט פעמים….מאחר והטלפון לא הגיע אז נאלצתי להזיז את עצמי בדרכים אחרות….
מתוך 10 אנשים שיקבלו פנייה מהד האנטר,כמה לדעתכם יירתמו לתהליך???
תלוי בתחום אך בעולם שבו אני עוסקת,80% מהפניות נענות בחיוב.
מה זה אומר??
שהרבה אנשים מתים לעשות שינוי אך זקוקים ליד מכוונת שתעודד ותלווה אותם בתהליך.

ואיך זה קשור לאימון???
אימון מאפשר שינוי,תזוזה דרך תהליך שבו מתחדדת התובנה של מה "מעכב" אותנו ואז דרך שינוי התנהגותי ועידוד היכולת, מתאפשר המעבר.
לי זה קרה כמה פעמים בחיים.
בגיל 37 עשיתי את השינוי הכי משמעותי בחיי.
הייתי אז אמא ל3 ילדים בתפקיד של מנהלת מכירות בחברת הייטק.
זוכרת את הרגע הזה בסביבות 2 בבוקר, מסיימת מענה למכרז, ומתחילה לשאול את עצמי שאלות.
מה קורה פה? כמה זמן אני סוחבת את המועקה הזו ועד מתי? איזו אמא אני? והאם זו האמא שאני רוצה להיות?מה מניע אותי? והאם זה המכרז הזה??? ואם אזכה במכרז, האם אהיה מאושרת?
הרגשתי שאני לא מצליחה להיות בשום מקום במיטבי.לא במימוש האמהות,לא במימוש המקצועי וששום רכב חברה, משכורת מפתה לא שווים את התחושה הזו.

באותו לילה בחרתי.
למרות שלא ידעתי לאן מועדות פני, ידעתי שככה לא אוכל להמשיך יותר.
זוכרת את תחושת ההקלה(כשהתפטרתי) ומיד אחריה את האימה הגדולה.
לאחר חצי שנה שהייתי צמודה למאמנת עסקית, הקמתי את חברת ההשמה: TopExpert
היא חיברה אותי לייעוד האמיתי שלי,לתשוקות שמניעות אותי כל פעם מחדש,לערכים שאני לא מוכנה לוותר עליהם ושהם מרכיב מרכזי בכל תפקיד שאעשה. היא עודדה אותי והראתה לי את הכוחות שטמונים בי ואז, בעזרתם של חברים טובים, בוצעה ההשמה הראשונה שגרמה לי שוב לאותה תחושה של לידה מחדש. של התחדשות,התפתחות וסיפוק אדיר.
הוואו!!! הזה….
הרצון הזה לעוד ועוד מאפשר ללמוד גם על בחירות לא מוצלחות, על אכזבות ועל ניסיונות שנחלו אכזבה.גם אותם פגשתי בדרך בניסיון להקים חברה נוספת עם שתי שותפות שכל אחת מהן הערכתי ומעריכה מאוד גם היום.הייתי בטוחה ומשוכנעת שכח משולש יקפיץ אותי מהר לפסגה אבל שם זה לא הצליח ואחרי שנה סגרנו את החברה ואני הרגשתי כמו ציפור פצועה שאבדה לה הדרך.

חזרתי לטופאקספרט הישנה והמוכרת אחרי שאחותי שמרה עליה בזמן הניסיון הלא מוצלח שלי.
עד היום אנחנו עובדות יחד ואין ספק שהיא השותפה האמיתית בחיי שמכירה אותי בכל האספקטים האפשריים. היא היתה שם לאסוף את שבריי.לעודד ולהחזיר לי את החיוניות.
בפעם השנייה זה קרה כשגיליתי את הריצה
היא הפכה לתחביב מרכזי בחיי וגם פה הרגשתי את אותה תחושה של התגלות.
המצאתי את עצמי מחדש.
מאחר והייתי ילדה שמנה עם רגליים מחוברות….(גרביונים זה היה סיוט!!!!)
תמיד ניסו לדחוף אותי לספורט.גם הורי החליטו  שאני צריכה ללמוד לשחות ומהר מאוד זה הפך לחוג שנוא של 4 פעמים בשבוע.
אמנם הפכתי לשחיינית אך ספורטאית מעולם לא הרגשתי.
את הריצה הפכתי לתחביב מרכזי.לראשונה בחיי הרגשתי ספורטאית.פה למדתי על כוחו של אימון,כוחה של התמדה,נחישות וכח רצון.
מאמן ריצה  יחד עם תוכנית אימונים, הביאו אותי למרתון ראשון,שני ושלישי.
התובנה הענקית היא:שכשיש מטרה והיא מחולקת לצעדים קטנים,היא אפשרית (תוכנית אימון למרתון היא בת 5 חודשים 23 שבועות)
הפעם הבאה,היתה בזמן ריצה עם חברה טובה.סיפרתי לה שאני רוצה להכניס עוד משהו לחיי המקצועיים אבל לא יודעת מה… לכי תלמדי אימון היא אמרה לי….אימון? אני ?
כל חייך את נעזרת במאמנים.תראי כמה שאת מאמינה בדרך הזו …
יש מליון מאמנים אמרתי…נכון… היא ענתה וגם ומליון חברות השמה ומליון הדהאנטרים …
כשחזרתי מהריצה כבר חיכה לי מייל ממנה עם רשימת לינקים ללימודי אימון.
בחרתי בבית ספר לאימון של מכון אדלר.
בקורס המבוא נחשפתי לראשונה לתיאוריה האדלריאנית וכאן קרה לי דבר קסום. משהו עצמתי שתפס אותי כמו קסם.
לפי אדלר האדם הוא יצור חברתי ומטרתי. האופטימיות בגישה הזו היא בכך שכל פעם מחדש הוא יכול לשנות את מטרותיו ולנסות מחדש.
כל אדם רוצה להיות שייך, השייכות היא כמו אוויר לנשימה.
עידוד ולא ביקורת או שיפוטיות הם כלים מצמיחים המאפשרים לכל אדם לפעול מתוך המנועים שמצמיחים אותו.
תוך כדי הלימודים שיניתי לגמרי את ארגז הכלים שלי
עברתי עם עצמי ועדיין עוברת תהליך של שינוי פנימי…מודעות חדשה,תובנות חדשות,שימוש בכלים חדשים איפשרו לי לנוע בבטחון  בכל פלח ופלח בחיי.זוגיות הורות,חברות,אך בעיקר לקחתי את ארגז הכלים החדש לתחום ההתמחות שלי.השמה וייעוץ קריירה.
כמו בתהליך השמה מוצלח,כבר 10 שנים,מתרגשת כל פעם מחדש כשאני מצליחה לחבר אנשים לתפקיד הבא שלהם כך גם בתהליך אימון כשהבלבול מתבהר,המטרה מתחדדת,הכוחות מתעצמים והתובנות נופלות אחת אחרי השניה .

שלום,שמי נועה ואני הדהאנטרית,ראיתי את הפרופיל שלך בלינקדאין והתרשמתי מהניסיון שלך בתחום.אשמח להציע לך משרה ניהולית בחברת הייטק בינלאומית. האם יכול לעניין????

מאת: huntersisters

אומרים שמשפחה ועבודה לא הולכים יחד... אז זהו, שאצלנו המיתוס הזה מתנפץ ודי בהצלחה :-) אנחנו, נועה וייסבורד ועינת בוקק, הד-האנטריות המתמחות בעולמות שונים של גיוס בהיטק (פירוט בהמשך), לכל אחת מאיתנו חברת השמה בוטיקית וכן אנחנו גם אחיות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s