קצת על "פיטורים"

איכשהו כשאני שואלת על מקום העבודה האחרון,ישר אני מזהה את אי הנוחות,את הדבר הזה שאסור לדבר עליו.

אני יודעת שזה הכפתור שאסור ללחוץ עליו אבל,רק שתדעו שברגע שהוא צץ,שם המסתורין גדל ואז גם הסקרנות של המראיין גוברת.

הכפתור

אותי פיטרו 3 פעמים!!!

שניים מהם אולי קוראים ברגע זה את הפוסט  כי הם חברים שלי בפייסבוק .

בפעם הראשונה כשעבדתי בתור מלצרית בקפולסקי

download

 

לא שמתי לב שהגשתי מרק עם זבוב מת.

הלקוח שקיבל את המרק עם הזבוב,התלונן ו5 דק' אח"כ כבר הייתי בדרך לאוטובוס,בוכה,מושפלת ועצובה.

באותו רגע,נשבעתי שבחיים לא אקנה יותר את הרוגעלך של קפולסקי.(וואי כמה שהם טעימים,הכי טעימים בעולם!!!)

את מי הענשתי? את עצמי ואת עצמי בלבד. נדמה לי שאף אחד בקפולסקי לא זוכר את המקרה הזה חוץ ממני. מה גם שקפולסקי כבר מזמן נענשו. כל הסניפים שלהם נסגרו.

עדיין אני מפנטזת על הרוגעלך שלהם ומאז מכורה לכל סוגי עוגות השמרים.download (3)

בפעם השניה,אחרי חופשת לידה ראשונה.20181111_163406 (002)

עבדתי אז כאשת מכירות בחברת יורוקום. הייתי ממש מעולה,נשבעת לכם. מכרתי מלא פלאפונים והבוס שלי,אפילו, היה מרוצה ממני מאוד.(בתקופה ההיא,זה היה יותר לחלק פלאפונים ולא למכור ….)יצא שהוא עזב ואז מנהל אחר,הציע לי להישאר עוד קצת בבית עם התינוקת הג'ינג'ית המהממת שלי כי המחליפה שלי (שהוא גייס)היתה ממש מצוינת….

שוב נעלבתי והייתי בטוחה שבגלל שהפכתי לאמא כבר לא מאמינים שאוכל להשקיע ולהתמסר לשעות העבודה המוגזמות.

היום אני יודעת שמנהלים חדשים מביאים איתם למקום החדש עובדים שהם מכירים ממקומות קודמים.

בפעם השלישית זה היה במקום עבודה שהיה  הבית ספר הכי משמעותי עבורי למכירות.

שם זכיתי להיצמד למנכ"ל שלימד אותי בסבלנות רבה את כל מה שאני יודעת גם  היום על מערכות ליבה ועל ERP בפרט,על איך להעביר מצגת מנצחת, על מודולים של ייצור,רכש,שרשרת אספקה,ואיך למכור פרויקטים גדולים בתהליכי מכירה ממושכים.היום אני מגייסת מנהלי מכירות כאלה עם תואר בהנדסה תעשיה וניהול וכל פעם מחדש אני גאה בעצמי שקשקשתי על תהליכי ייצור וגם הייתי מסבירה לpresale מה להגיד ללקוח.

זוכרת את השיחה הזו,את הבוקס בבטן,את אי הנוחות של המנכ"ל שהצטער כל כך.

images (16)

מה קרה מפעם לפעם?

כל אחד שפיטר אותי נתן לי מכה חזקה בבטן, ללא ספק ,יחד עם זאת גם את מתנת ההתבוננות,ואת הרצון להמשיך הלאה ולהשיג יותר.

תכנון והצבת יעדים מייצרים דרך.

דרך חדשה מאפשרת אופטימיות,ציפייה למשהו חדש וטוב יותר.

images (15)

אני מאמינה שאין דבר כזה כישלון. יש משוב לצמיחה ועוד דבר למדתי לאחרונה ומאמינה בו מאוד.לכל אדם יש את כל המשאבים שהוא צריך על מנת להשיג את מטרותיו.

אז כמה טיפים הכרחיים:

  1. אם הפצע טרי,אל תלך לראיון עבודה.
  2. זה הרגע לבקש עזרה,עידוד,שיחה טובה מחבר,בן זוג,הורה וכו'
  3. חישוב מסלול מחדש.

במירוץ המטורף של החיים,בין משפחה,קריירה,לימודים,אנשים ממעטים לעצור.

לעצירות בחיים יש משמעות וחשיבות.דמי אבטלה הם הזדמנות מצוינת לחישוב מסלול מחדש.

images (14).jpg

מה אני רוצה? איפה אני ארגיש משמעותי? איזו חברה,משרה חדשה תגרום לי להרגיש בעל ערך ומשמעות?מה היו החלומות שלי? על מה ויתרתי עד כה?

מה עבד ומה לא עבד במקום הקודם? מה למדתי?מה אני רוצה לקדם?לשפר?

הזדמנות לבחינת אפשרויות חדשות: עסק עצמאי,לימודים,תחביבים.

4.פגישות,פגישות פגישות!!! עם קולגות,אנשים שאתם מעריכים,חברים שמכירים אתכם,תתייעצו.

מכל פגישה תצאו עם תובנה,רעיון או אפילו סתם,עם מצב רוח טוב.

רשת הקשרים שלנו היא נכס יקר.תשתמשו ותפעילו אותה.

5.הכנה עצמית לקראת ראיון.

גישה חיובית והתייחסות לנושא הפיטורים. הסבר קצר,משפט או שניים. הסבר ארוך יגרום לכם להישמע מצטדקים. בצעו סימולציות עם משהו שנח לכם. ספרו לו על החוזקות שלכם,על משהו (פרויקט,תהליך מכירה,רעיון)שאתם גאים בו במיוחד,

6.גם אם פוטרתם,תסיימו את ההתקשרות באופן חיובי. תצטרכו ממליצים בהמשך ובלי קשר תרגישו הרבה יותר טוב עם עצמכם כשתעזבו באווירה נעימה.

בהצלחה!!!!

 

 

 

 

מודעות פרסומת

כוחה של בחירה

היא התקשרה.

נשמעה קצת מיואשת.

6 שנים שאני לא עובדת,אמרה בקול מתנצל…אני רוצה לחזור לשוק העבודה ולא יודעת איך.

את חושבת שתהליך של אימון יוכל לעזור לי?

קבענו להיפגש.

images (9)

היא התיישבה על הכורסה הצהובה קצת מהוססת אך משהו בעיניים שלה דיבר אחרת.

שם ראיתי את הרצון ואת הכוח שלה.

images (5)

אם היו אומרים לי שזה יהיה סיפור חיי,לא הייתי מאמינה,אמרה.

אף פעם לא ראיתי את עצמי לא עובדת.

תלמידה מצטיינת,קורס קצינות,את האוניברסיטה סיימה בקלות,על הדרך התחתנה עם מי שמאוד רצתה ואהבה התחילה לעבוד ,התקדמה מהר וקיבלה תפקיד ניהולי משמעותי.3 ילדים מקסימים,הכל השיגה די בקלות.

ואז הציעו לבעלה לצאת לרילוקיישן לעמק הסיליקון.

שאלתי אותה אם זו היתה גם בחירה שלה לעזוב את מקום עבודתה ולעבור לארה"ב.

היא פקחה את עיניה ואמרה: ברור שזו היתה גם הבחירה שלי.זו בחירה מאוד משמעותית!!! בחרתי לתת למשפחה שלי מתנה ענקית. אני בטוחה שזכינו בתקופה נהדרת,מלאת חוויות,טיולים.

בחרתי להיות אמא במשרה מלאה נתתי למשפחה שלי את אחת התקופות המשמעותיות בחיי.

images (13)

היא התחברה לכוחה ומשמעותה של הבחירה.

עכשיו אני רוצה לבחור בי.

רוצה להיות מודל עבור בנותי,רוצה עבודה עם משמעות חברתית.בכל השנים שלא עבדתי,עסקתי בהתנדבות לקהילה.

זה גרם לי להרגיש טוב הייתי רוצה לעבוד בעמותה או בכל דבר שיש לו משמעות חברתית.

בחזון היא ראתה את המשרד שלה. משרד מואר עם חלונות גדולים. ראתה את עצמה בבגדים חדשים מחויטים.

הדימוי היה: אני ציפור חופשיה: עפה על עצמי.

images (11)

בפגישה הבאה סימנה את מטרותיה.

images (10)

הגיעה בקביעות לכל פגישה.

ראיתי אותה מתחזקת,מתעודדת,כנה עם עצמה,נחושה ולא מוותרת.

התחילה להפיץ את הבשורה,כתבה קו"ח,למדה לבקש עזרה,התמודדה עם השיפוטיות של החברה,התאמנה בלהתמקד בחשוב ולא בדחוף.

נפרדנו כשעדיין לא מצאה עבודה אבל ידעתי שהיא יוצאת מחוזקת ומלאת מוטיבציה.

בערב החג,חודשיים אחרי סוף האימון קיבלתי ממנה את המתנה הכי גדולה ומרגשת לחג.

התקבלתי !!!! היא כתבה ושבוע הבא אני מתחילה לעבוד.

Screenshot_20180918-204301_WhatsApp (002).jpg

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הד-האנטינג, אימון ומה שביניהם

כמה פעמים יצא לך להרגיש שזה לא זה??
לא התפקיד שעליו חלמת?לא המנהל שייחלת לעצמך? והלוואי והיה קורה משהו שיזיז אותך מפה…טלפון של הדהאנטר יכול היה להיות ממש במקום? עכשיו??
אני אישית,ייחלתי להדהאנטר כזה, לא מעט פעמים….מאחר והטלפון לא הגיע אז נאלצתי להזיז את עצמי בדרכים אחרות….
מתוך 10 אנשים שיקבלו פנייה מהד האנטר,כמה לדעתכם יירתמו לתהליך???
תלוי בתחום אך בעולם שבו אני עוסקת,80% מהפניות נענות בחיוב.
מה זה אומר??
שהרבה אנשים מתים לעשות שינוי אך זקוקים ליד מכוונת שתעודד ותלווה אותם בתהליך.

ואיך זה קשור לאימון???
אימון מאפשר שינוי,תזוזה דרך תהליך שבו מתחדדת התובנה של מה "מעכב" אותנו ואז דרך שינוי התנהגותי ועידוד היכולת, מתאפשר המעבר.
לי זה קרה כמה פעמים בחיים.
בגיל 37 עשיתי את השינוי הכי משמעותי בחיי.
הייתי אז אמא ל3 ילדים בתפקיד של מנהלת מכירות בחברת הייטק.
זוכרת את הרגע הזה בסביבות 2 בבוקר, מסיימת מענה למכרז, ומתחילה לשאול את עצמי שאלות.
מה קורה פה? כמה זמן אני סוחבת את המועקה הזו ועד מתי? איזו אמא אני? והאם זו האמא שאני רוצה להיות?מה מניע אותי? והאם זה המכרז הזה??? ואם אזכה במכרז, האם אהיה מאושרת?
הרגשתי שאני לא מצליחה להיות בשום מקום במיטבי.לא במימוש האמהות,לא במימוש המקצועי וששום רכב חברה, משכורת מפתה לא שווים את התחושה הזו.

באותו לילה בחרתי.
למרות שלא ידעתי לאן מועדות פני, ידעתי שככה לא אוכל להמשיך יותר.
זוכרת את תחושת ההקלה(כשהתפטרתי) ומיד אחריה את האימה הגדולה.
לאחר חצי שנה שהייתי צמודה למאמנת עסקית, הקמתי את חברת ההשמה: TopExpert
היא חיברה אותי לייעוד האמיתי שלי,לתשוקות שמניעות אותי כל פעם מחדש,לערכים שאני לא מוכנה לוותר עליהם ושהם מרכיב מרכזי בכל תפקיד שאעשה. היא עודדה אותי והראתה לי את הכוחות שטמונים בי ואז, בעזרתם של חברים טובים, בוצעה ההשמה הראשונה שגרמה לי שוב לאותה תחושה של לידה מחדש. של התחדשות,התפתחות וסיפוק אדיר.
הוואו!!! הזה….
הרצון הזה לעוד ועוד מאפשר ללמוד גם על בחירות לא מוצלחות, על אכזבות ועל ניסיונות שנחלו אכזבה.גם אותם פגשתי בדרך בניסיון להקים חברה נוספת עם שתי שותפות שכל אחת מהן הערכתי ומעריכה מאוד גם היום.הייתי בטוחה ומשוכנעת שכח משולש יקפיץ אותי מהר לפסגה אבל שם זה לא הצליח ואחרי שנה סגרנו את החברה ואני הרגשתי כמו ציפור פצועה שאבדה לה הדרך.

חזרתי לטופאקספרט הישנה והמוכרת אחרי שאחותי שמרה עליה בזמן הניסיון הלא מוצלח שלי.
עד היום אנחנו עובדות יחד ואין ספק שהיא השותפה האמיתית בחיי שמכירה אותי בכל האספקטים האפשריים. היא היתה שם לאסוף את שבריי.לעודד ולהחזיר לי את החיוניות.
בפעם השנייה זה קרה כשגיליתי את הריצה
היא הפכה לתחביב מרכזי בחיי וגם פה הרגשתי את אותה תחושה של התגלות.
המצאתי את עצמי מחדש.
מאחר והייתי ילדה שמנה עם רגליים מחוברות….(גרביונים זה היה סיוט!!!!)
תמיד ניסו לדחוף אותי לספורט.גם הורי החליטו  שאני צריכה ללמוד לשחות ומהר מאוד זה הפך לחוג שנוא של 4 פעמים בשבוע.
אמנם הפכתי לשחיינית אך ספורטאית מעולם לא הרגשתי.
את הריצה הפכתי לתחביב מרכזי.לראשונה בחיי הרגשתי ספורטאית.פה למדתי על כוחו של אימון,כוחה של התמדה,נחישות וכח רצון.
מאמן ריצה  יחד עם תוכנית אימונים, הביאו אותי למרתון ראשון,שני ושלישי.
התובנה הענקית היא:שכשיש מטרה והיא מחולקת לצעדים קטנים,היא אפשרית (תוכנית אימון למרתון היא בת 5 חודשים 23 שבועות)
הפעם הבאה,היתה בזמן ריצה עם חברה טובה.סיפרתי לה שאני רוצה להכניס עוד משהו לחיי המקצועיים אבל לא יודעת מה… לכי תלמדי אימון היא אמרה לי….אימון? אני ?
כל חייך את נעזרת במאמנים.תראי כמה שאת מאמינה בדרך הזו …
יש מליון מאמנים אמרתי…נכון… היא ענתה וגם ומליון חברות השמה ומליון הדהאנטרים …
כשחזרתי מהריצה כבר חיכה לי מייל ממנה עם רשימת לינקים ללימודי אימון.
בחרתי בבית ספר לאימון של מכון אדלר.
בקורס המבוא נחשפתי לראשונה לתיאוריה האדלריאנית וכאן קרה לי דבר קסום. משהו עצמתי שתפס אותי כמו קסם.
לפי אדלר האדם הוא יצור חברתי ומטרתי. האופטימיות בגישה הזו היא בכך שכל פעם מחדש הוא יכול לשנות את מטרותיו ולנסות מחדש.
כל אדם רוצה להיות שייך, השייכות היא כמו אוויר לנשימה.
עידוד ולא ביקורת או שיפוטיות הם כלים מצמיחים המאפשרים לכל אדם לפעול מתוך המנועים שמצמיחים אותו.
תוך כדי הלימודים שיניתי לגמרי את ארגז הכלים שלי
עברתי עם עצמי ועדיין עוברת תהליך של שינוי פנימי…מודעות חדשה,תובנות חדשות,שימוש בכלים חדשים איפשרו לי לנוע בבטחון  בכל פלח ופלח בחיי.זוגיות הורות,חברות,אך בעיקר לקחתי את ארגז הכלים החדש לתחום ההתמחות שלי.השמה וייעוץ קריירה.
כמו בתהליך השמה מוצלח,כבר 10 שנים,מתרגשת כל פעם מחדש כשאני מצליחה לחבר אנשים לתפקיד הבא שלהם כך גם בתהליך אימון כשהבלבול מתבהר,המטרה מתחדדת,הכוחות מתעצמים והתובנות נופלות אחת אחרי השניה .

שלום,שמי נועה ואני הדהאנטרית,ראיתי את הפרופיל שלך בלינקדאין והתרשמתי מהניסיון שלך בתחום.אשמח להציע לך משרה ניהולית בחברת הייטק בינלאומית. האם יכול לעניין????

הקדמה קצרה

או תקציר ל"אני מאמין שלנו"

במשך שנים אנו מחברות בין אנשים לחברות. בין מומחים בתחומים של שיווק, ניהול מוצר, פיתוח עסקי ומערכות מידע למיטב החברות בהייטק. הפגישות בשטח, השיחות, ההקשבה, הדיוק בבחירה, מגלות לנו עולם ומלואו, מלמדות אותנו על החלומות שלכם, הבחירות, והסודות.

אנו בוחרות להציע לכם פה, "חלון הצצה" לשיתופים המקצועיים, האישיים והמעניינים יותר בחוויה שלנו.

אנו מאמינות שכל אחד ואחת מאתנו הוא השחקן, הבמאי והתסריטאי של החיים שלו, המקצועיים והאישיים. הדבר הקבוע היחיד אצל כולנו הוא…השינוי. תיהנו מהשיתופים שלנו, מקוות שיאפשרו לכם להגיע לשינוי חלק, פשוט וכזה שיאפשר לגעת בחלום- בין אם החלום הוא לגייס את המועמד האולטימטיבי, או להגיע למשרה הנחשקת.

post

5 תכונות מנצחות בגיוס מנהלת השיווק הבאה לסטרטאפ שלך

האם בגיוס חדש לחברת הסטרטאפ שלך, את כמנהלת, עוצרת לרגע ומקדישה תשומת לב לתכונות החשובות לך אצלו או אצלה, מעבר לכישורים המקצועיים?

standing out of the crowd-small

בתחילת תהליך גיוס, בבשיחות ראשוניות להבנת פרופיל, שאני נוהגת לערוך עם מנהלת משאבי אנוש ו/או בכיר אחר בחברה, שמתי לב שלרוב מתחילים בתיאור יבש של הכישורים והניסיון המקצועיים, ורק אז עוברים לחלק "העסיסי" יותר של מבנה אישיות ותכונות אופי מועדפות. אני ממש יכולה לגעת בנקודה שבה הטון הופך ממונוטוני וטיפה רדום, לטון מתרגש ומתלהב, ניתן לחוש בברק שבעיניים של האדם בצד השני שמתאר לי את אופי הדמות שהוא מחפש.

האם אכן קיימת "קבוצת תכונות מולדת" שתוביל להתאמה גבוהה יותר של מנהל/ת שיווק לחברת סטרטאפ קטנה, בהשוואה למשל, לארגון גדול? ובמידה וכן, מהן אותן תכונות?

אז רובנו מכירים את האמירות הרגילות: "הוא טיפוס של סטרטאפים", "חסרה לה מנטליות של סטרטאפ" ומהנהנים בראש, אבל למה בדיוק הכוונה? הפוסט בודק זווית מעט שונה, אישיותית, שפעמים רבות לא מוזכרת בתיאור המשרה, או נחבאת לה באותיות קטנות בתחתית התיאור, אחרי כל הדרישות המקצועיות.

החלטתי לבדוק עם כמה מנכ"לים שאני מכירה, לגבי תכונות אופי מסויימות שיעדיפו לראות אצל הטאלנט הבא שיגייסו. בחרתי לפנות אליהם משתי סיבות עיקריות: אחת, הם מנהלים סטארטפים מצליחים, ושנית, בתהליכי הגיוס שלי שם, שמתי לב שהם מאד מעורבים, ותמיד הפוסקים האחרונים בקבלה או דחייה של מועמד לחברה.

ב"מיני-סקר" שעשיתי, ביקשתי מהם למנות תכונה אחת, שתכריע מבחינתם, בקבלת מועמד לעבודה, ולהלן התשובות:

גל בר (Yellow head) מחפש אצל כל מועמד, רמות תשוקה ולהט גבוהות לתפקיד. ואכן ראיתי אנשים מבריקים שעברו מבחנים פסיכומטריים מאתגרים, היה להם הניסיון הדרוש, ועדיין, כשהגיעו אליו ללא הניצוץ בעיניים, הם פשוט לא עברו.

נתן אללו (Intellforce), נוהג למשל להקשות על המועמדים בשיחות טלפון לא פשוטות, ששאלתי למה, ענה שהוא מחפש את היצירתיות שלהם, רוצה לראות עד כמה האדם "רעב" למשרה, וכמה הוא או היא, חושבים מחוץ לקופסא ולא נבהלים.

עם תום מור (Slidely) שוחחתי במשרדו, וכששאלתי מהן התכונות החשובות לו, ענה בחיוך, שהמועמד שלו חייב להיות בראש ובראשונה אמיץ, כזה שלוקח סיכונים ושואל שאלות קשות. הוא, תום, מעדיף אנשים חדורי מטרה, יצירתיים, ובעיקר אופטימיים, שרואים אל מעבר לקושי, ומתמקדים באפשרי.

אוהד גולן (Tonara) לימד אותי מושג חדש שאהבתי: "אסרטיביות חיננית". כששאלתי מה הפירוש, ענה שזו ההתלהבות והיכולת לנוע ולהניע אחרים לעבר המטרה.

זיו לשם, סמנכ"ל השיווק (Typemock) הסביר שמחפש "יזם בנשמה" עם "can do approach" שאינו חושש לנסות ולהיכשל. זה מישהו  עצמאי, שיודע לנהל את עצמו, משאביו ומשימותיו- במינימום תלות באחרים.

לפני השיחות שקיימתי, היו לי מחשבות משלי על תכונות מסוימות שמשפיעות בתהליך הגיוס לסטרטאפ, אני מודה שחלקן של התשובות הפתיע אותי. ועדיין מתוכן היה פשוט למדי לצייר מעין קו דקיק שמחבר בין "הנקודות המוארות" בתיאור: יצירתיות, אופטימיות, תשוקה, אומץ לב (כן!) ועצמאות.

אגב, חשוב לציין פה גם את עניין "הכימיה הבינאישית" בראיון, שלא עונה להגדרות של כישורים מקצועיים או אופי. היא עומדת בפני עצמה, ולמרות שקשה להגדירה במילים, יש לה משקל אדיר ולא פעם מכריעה את הכף. באנלוגיה מעולם ההיטק, אני מדמיינת את כולנו עם סוג של "משדר נסתר עם קולטני אנרגיה גדולים", ולעיתים ההחלטה (של המנהל לגייס או לדחות) אינה תלויה כלל בכישורים או ניסיון, וגם לא בהכרח אופי, אלא נובעת מהמקום הגבוה הזה שנקרא "אינטואיציה".

כדאי לזכור שבחברות סטרטאפ, מתוקף היותן קטנות, כל עובד נמצא "מתחת לזרקור", ומחוייב להוכיח עצמו במישורים רבים ושונים, גם שאינם קשורים ישירות לתפקיד. תכונות האופי שלו או שלה, מקבלות פה משקל משמעותי הרבה יותר. אני גם מאמינה שבכל אחד או אחת מאיתנו קיימת כל אחת מהתכונות המוארות שהוזכרו, רק במינונים שונים. בסיטואציות מסויימות, תכונה זו או אחרת עשויה להתעצם ולהפוך לדומיננטית. ולכן, לפני ראיון, כדאי לעצור, ובדקה של שקט, להתבונן ולשאול עצמי, היכן במהלך היומיום המקצועי והאישי שלי, אני פוגשת את היצירתיות, האופטימיות או התשוקה? לחשוב על דוגמאות קונקרטיות, ולהגיע נכון יותר למפגש.

עינת בוקק, הד הנטרית בשיווק וניהול מוצר, מרקטיר